רש"ש על עירובין ל״ו

1 רש"י ד"ה קשיא דר"י. דברייתא כו'. מה שתמה מהרש"ל עליו וכן על התוס' בד"ה מ"ש. כתבתי ישוב בס"ד בנדרים כו ע"ש :

2 רש"י ד"ה היום תהא קדש ולמחר תהא חול. על מעות שיש לי בבית. עי' נדרים כח ב פלוגתת בר פדא ועולא:

3 תוס' ד"ה הכא. ע' בגה"ש מה שהעלה דבריהם בצע"ג. ול"נ דאזלי הכא לפירושם לעיל דניחא להו לשנויי אפי' אי סבר ר"מ תחומין דרבנן. ובדרבנן לא מחמרינן כמ"ש בכתובות כו. וקושייתו הב' י"ל שכתב כן אליבא דרבא דגם הוא מוקי לה בתרי ותרי כמו שפרש"י וכפי שבאר המהרש"א כוונתו:

4 תד"ה ספק. הריטב"א מביא בשם תוס' דנדמעו פי' בתרומה טמאה. ובזבחים פח פי' התוס' מדומע דשם בערלה וכה"כ. וכן יש לפרש כאן:

5 רש"י במשנה ד"ה רי"א. ומיהו כו' דל"י לאיזה מה"צ יבא כו'. משמע דזה ידע שרבו א' מהם וקשה כיון דידע ואפ"ה אמר למקום שארצה א"כ חזינן לדעתיה דלא ניחא ליה כ"כ ברבו. ומדוע לא פי' שלא ידע כלל שרבו א' מהם:

6 רש"י ד"ה מקרי שמע. ומתניתין ודרי"צ בדאתו בי תרי. כ"נ דצ"ל:

7 רש"י ד"ה מזרח ומערב. שעדיין היה רחוק מן העיר ו' אלפים כו'. כצ"ל:

8 תוס' ד"ה לא ס"ד. אבל קשה וכו' דתנן בשקלים כו' לריו"ח ליתא לדאיו. עי' מהרש"א. ונראה שנעלם מכ"ת שעיקר דינו של ר"י מבואר במשנה דאמר שם וכולן עולות רק דהטעם דמפני התערובות הוא בברייתא ואין לנו טעם אחר ועי' רש"ל: